החלטה בתיק בש"פ 3950/14

א.              ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט הבכיר ז' הווארי) בתיק מ"ת 14809-05-14 מיום 2.6.14, בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. הפרשה עניינה ביסודה סחר בסמים.

כתב האישום

ב.               ביום 11.5.14 הוגש כתב אישום המייחס לעורר עבירות של סחר בסם מסוכן לפי סעיפים 13+19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג - 1973, קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, והסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע לפי סעיפים 43 ו-62 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961.

ג.               כעולה מכתב האישום, במועד שאינו ידוע, קשר העורר יחד עם ג'לאל גלילי גזאוי (להלן גזאוי), לפיו האחרון ימכור לעורר סם מסוכן מסוג חשיש לצורך הפצתו. כמה ימים לאחר מכן, ביום 23.4.14, סיכמו השניים להיפגש בשעות הערב בכפר עראבה. על פי הנטען, בסמוך לשעה 20:00, הגיע הנאשם לתחנת דלק "פרג" שבעראבה ברכב מסוג מאזדה (מ"ר 68-436-65), וכעבור זמן קצר הגיע גזאוי ברכב מסוג שברולט אופטרה (מ"ר 23-933-60) שבו נהגה חברתו. העורר, גזאוי ואדם שלישי אשר זהותו אינה ידועה למשיבה, נפגשו בבית הקפה שבתחנת הדלק ושוחחו ביניהם. כעבור מספר דקות נסעו השלושה, כל אחד במכוניתו, ל"מוסך הגליל" שבעראבה. בהגיעם למוסך, פתח העורר את תא המטען של רכבו, וגזאוי - או האדם השלישי מטעמו - העביר לתא המטען את הסם במשקל 2.960 קילוגרמים. מיד לאחר מכן נסעו השלושה מהמקום, וכעבור מספר דקות נעצר העורר על ידי שוטרים. 

הליכי המעצר

ד.               ביום 11.5.14, יחד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בבקשה נטען, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמו של העורר, ובין היתר: הודעותיו במשטרה, הודעת חברתו של גזאוי, דוחות פעולה של יחידת העיקוב המשטרתית על בסיס האזנות סתר שבוצעו וכן צילומי מצלמת האבטחה מתחנת הדלק שבעראבה. כן טענה המשיבה, כי קמה בעניינו של העורר עילת מעצר של מסוכנות סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, שעניינו עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים שלא לצריכה או החזקה עצמית. כן הוסיפה המשיבה, כי מסוכנותו של העורר מתעצמת עקב עברו הפלילי, ובפרט הרשעותיו הקודמות בעבירות שעניינן סחר בסמים מסוכנים.

ה.              בדיון ביום 26.5.2014 חזרה באת כוח המבקשת על נימוקי הבקשה, תוך שהוסיפה, לעניין קיומן של ראיות לכאורה, כי מהאזנות הסתר ומאמרות העורר בחקירותיו עולה שכוונתו לא היתה להחזיק בסם למטרת צריכה אישית, אלא למכרו לאחרים. לעניין עילת המעצר, הדגישה באת כוח המדינה את עברו הפלילי של המשיב, וטענה כי נוכח האמור - כאשר אין הצדקה לשחרר את העורר לחלופת מעצר - ממילא אין כל צורך להורות על קבלת תסקיר בעניינו. בא כוח העורר טען, כי משיחות הטלפון שערך העורר עם גזאוי וכן מהודעותיו במשטרה, עולה כי הוא התכוון לרכוש קילוגרם אחד של הסם המסוכן - זאת למטרת צריכה עצמית - ולא היה מודע לכך שהועברו אל רכבו שלושה קילוגרמים של הסם. כן הוסיף בא כוח העורר טענות לפיהן המדינה פעלה באכיפה בררנית עת נמנעה מהגשת כתב אישום כנגד מעורב אחר בפרשה. נוכח האמור, נתבקשה עריכת תסקיר בעניינו של העורר.

ו.                בהחלטתו מיום 2.6.14 קיבל בית המשפט את בקשת המשיבה למעצר. נקבע, כי בנסיבות העניין, משנתפס הסם המסוכן בכמות של שלושה קילוגרמים ברשותו של העורר, קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמו. כן הוסיף בית המשפט, כי גם אילו נתקבלה טענתו של המשיב, לפיה סבר כי ברשותו קילוגרם אחד של הסם המסוכן, עדיין מדובר בכמות העולה במידה משמעותית על זו המוגדרת לצריכה עצמית בפקודת הסמים המסוכנים ביחס לסם המדובר (העומדת על 15 גרם). עוד קבע בית המשפט, כי לגופו של עניין, עיון בחומר החקירה מלמד על כוונתו של העורר לסחור בסם. אשר לטענת בא כוח העורר בדבר אכיפה בררנית, קבע בית המשפט כי מקומה להתברר בתיק העיקרי. ביחס לעילת המעצר וחלופת המעצר, הדגיש בית המשפט את החומרה המאפיינת עבירות סמים, ואת ההלכה כי רק במקרים חריגים ניתן לשלול חזקת מסוכנות ולהצדיק חלופת מעצר. לאחר בחינת נסיבותיו האישיות של העורר, ובין היתר עברו הפלילי, הגיע בית המשפט למסקנה כי לא ניתן להפיג את חשש המסוכנות באמצעות חלופה. כן קבע בית המשפט, כי נוכח האמור, אין טעם בהפנייתו של העורר לשירות המבחן, העמוס בלאו הכי.

הערר

ז.                לטענת העורר, שגה בית המשפט המחוזי כאשר הורה על מעצרו עד תום ההליכים בלא שהורה על קבלת תסקיר בעניינו. לטענתו, גם בהינתן קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר לחובתו, מצווה בית המשפט לבחון האם ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעות חלופת מעצר. זאת, באמצעות תסקיר שיש בו כדי לפרוס בפני בית המשפט את התמונה הכוללת בדבר העורר ונסיבותיו האישיות. עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר הסיק מתמלולי השיחות בין העורר לבין גזאוי, כי העורר התכוון לרכוש שלושה קילוגרמים לשם מכירתם, ולא קילוגרם אחד לשם צריכה עצמית. לדבריו, בשיחה אחת ציין העורר כי הואיל ואין ברשותו מספיק כסף, ירכוש רק קילוגרם אחד של הסם ולא שלושה. לבסוף הפנה העורר לפסיקה לעניין עריכת תסקירים. נוכח כל האמור, נתבקשה הזמנת תסקיר, שבמסגרתו תיבחן אפשרות של חלופת מעצר.

הדיון

ח.       עו"ד שגב טען לעורר, כי בשנים האחרונות עובד הוא בעבודה מסודרת בחנות של בנו, בשכר ראוי, וכי מטרתו היתה לצריכה עצמית, וכך כנטען ניתן להסיק מתמליל השיחה עם גזאוי. ועוד, אכן באופן משפטי-פורמלי הרוכש הוא סוחר, אך הפרקטיקה נוטה לראותו רוכש כשונה מן הסוחר; נטען איפוא כי יש לבחון בתסקיר את הנסיבות האישיות, במיוחד נוכח גילו המבוגר של העורר וחלוף שנים אחדות מאז עבר עבירות.

ט.       עו"ד חנאווי טענה למדינה, כי מתמליל שיחות העורר עם גזאוי עולה שהמדובר בשיחות של סחר והגרסה של צריכה עצמית מיתממת - והנושא יוברר בהליך העיקרי; הכלל הוא בכגון דא מעצר והשחרור חריג. כך במיוחד נוכח עברו הפלילי של העורר - 13 הרשעות קודמות לרבות בעבירות סחר בסמים, וארבעה מאסרים שבין 15 ל-46 חודשים. על כן אין, לשיטת המדינה, מקום להזמנת תסקיר.

הכרעה

י.        עיינתי בתמליל השיחה שאליה נדרשו הצדדים (מיום 17.4.2014). איני רואה מקום לטעת מסמרות באשר לטענות לגביו, אף כי לכאורה מדובר בו בהתמקחות על מחיר, שאולי בימים הבאים, עד ביצוע העיסקה ב-23.4.2014, נשאה פרי; ומכל מקום אף אילו נתקבלה גירסת הסניגור המלומד כי העורר ביקש לרכוש שליש מן הכמות שנתפסה, עדין עסקינן בכמות "מכובדת" של קילוגרם חשיש, שרק בדוחק רב מאוד ניתן להציגה כהחזקה לשימוש עצמי לצרכי הפרכת החזקה הסטטוטורית של קיום עילת מעצר. הסניגור אמנם טען לפסיקה לפיה קילוגרם יכול להיות "מוכר" לשימוש עצמי, אך כזו לא הוצגה. כללם של דברים, אין להלום בנסיבות דנן היעדרה של עילת מעצר.

יא.      אשר לחלופה, הקושי שלפני העורר הוא עברו הפלילי המכביד בעליל בהקשר דנא; ותקו העברייני הוא בן 45 שנים, לא פחות, ולאורך השנים צבר - כאמור - שלוש עשרה הרשעות, ומאסרים מלא החופן; ועל פני הדברים, חרף גילו - יליד 1951 - לא נס ליחו העברייני, ולא הכיר כנראה את שירו של יהודה הלוי בו נאמר "התרדוף נערות (מעשי נערות - א"ר) אחר חמישים, וימיך להתעופף חמושים", כלומר, מדוע יחזור אדם למשוגותיו מקדם בגיל מתקדם, כשהימים חולפים. ואכן, קשה לבוא בטרוניה עם בית המשפט קמא שבנסיבות כאלה לא ראה לטוב לפניו לשחרר לחלופה, בהיעדר אמון מצדו בעורר, ועל כן אי רצון להטריח את שירות המבחן בעומס הנודע הרובץ לפתחו.

יב.       ואכן, המסלול ה"טבעי" ביותר במקרה דנא הוא שלא להיעתר לערר. עם זאת, רק עקב גילו של העורר - שנת ה-63 לחייו - והטענה הטעונה בדיקה כי "חזר למוטב" בארבע השנים האחרונות בטרם מעד עתה (הסניגור דיבר על יותר מזה, אך העבירה האחרונה וההרשעה היו ב-2009, לרבות מאסר של 18 חודש) - החלטתי, לא בלי התלבטות רבה, להזמין תסקיר כדי שלפני בית המשפט יהא מלוא התמונה. אודה כי מסופקני מאוד אם הדבר יוליד חלופה, אך לנגד עינינו תמיד אמירת המחוקק בסעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים כי על המעצר יוחלט רק אם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה". כשלעצמי הנני חסיד גדול של מלאכת שירות המבחן בתסקירים ככלי עזר לבית המשפט (וראו סעיף 21א לחוק המעצרים), ונתתי לכך ביטוי לא אחת; ראו גם מאמרו של השופט מרדכי לוי "האם לא הגיעה העת לשינוי בדיני המעצר עד תום ההליכים? הצעות לצמצום היקף המעצרים מבלי לפגוע באינטרס הציבורי", הסניגור 206, 4, 11, אף כי לא אדרש כאן לנושאים העולים שם במכלולם, ואומר רק כי אכן - כפי שמציין המחבר - לפי חוק המעצרים המעצר הוא חריג. ואחר כל אלה, בית המשפט מצווה לשמור על בטחון הציבור והאיזון הוא אתגרו.

יג.       התסקיר יונח לפני בית המשפט המחוזי בתוך 21 יום, ובית המשפט יכריע לפי מיטב שיקולו, בלא שאביע לעת הזאת דעה בעניין ההכרעה המסורה לו.

           ניתנה היום, י"א בסיון התשע"ד (‏9.6.2014).